אוכל דלקתי לעומת אוכל משקם

אוכל דלקתי לעומת אוכל משקם –
כולנו מכירים את התחושה הזו, והאמת היא שזה כבר הפך לסוג של בדיחה לא מוצלחת שאנחנו מספרים לעצמנו. אנחנו מתעוררים בבוקר, השעון המעורר מצלצל, המוח אומר "קדימה, יום חדש, בוא נטרוף את העולם!", אבל אז אנחנו מורידים רגליים לרצפה. באותו רגע מדויק, אנחנו מרגישים שמישהו, כנראה גמד מרושע במיוחד, התגנב אלינו לחדר בלילה והחליף לנו את המפרקים בצירים חלודים של דלת אסם ישנה.

הכאב מטפס במעלה הגב התחתון, הכתף מסרבת לזוז בחופשיות ומזכירה לנו תנועה של רובוט חסר סוללה, והברכיים משמיעות קנאקים שגורמים לשכנים לחשוב שאנחנו דורכים על פצפצים. המחשבה הראשונה שקופצת לראש היא "טוב נו, כנראה שפשוט הזדקנתי. עברתי את גיל 30/40/50, זה הגורל, מכאן זה רק הולך ומידרדר".

אז מה אנחנו עושים? כמו ילדים טובים של המערכת, אנחנו קובעים תור לרופא. אנחנו יושבים בחדר ההמתנה, קוראים מגזין משנת 2018, ונכנסים לרופא. הוא, במין מבט עייף ומלא חמלה השמורה למקרים אבודים ולפנסיונרים בבית אבות, מקשיב לנו בדיוק שלוש דקות. הוא מהנהן, מקליד משהו במחשב, רושם לנו עוד כדור נגד דלקת מפוצץ בכימיקלים, וממליץ בחום על "מנוחה". איזה יופי. קיבלנו פלסטר יוקרתי, ארוז בקופסה נוצצת, לבעיה שדורשת שיפוץ יסודי מהיסוד של כל הצנרת והתשתיות בגוף שלנו.

תסמונת הפלסטר

בינינו, אם נעצור רגע לחשוב על זה, זה כמעט קומי כמה שאנחנו רצים לבית המרקחת לחפש פתרונות קסם בתוך כדורים צבעוניים. אנחנו חיים באשליה שטבליה של 400 מיליגרם יכולה למחוק עשרות שנים של הזנחה. אנחנו בולעים משככי כאבים וכדורים נוגדי דלקת (שעושים שמות ברירית הקיבה שלנו, דרך אגב) כאילו היו סוכריות מנטה מרעננות, בזמן שהארוחה האחרונה שלנו הייתה מורכבת מבורקס נוטף מרגרינה, משקה ממותק בצבע זרחני, ואיזה חטיף שישב על המדף בסופר מאז שנות התשעים והמרכיבים שלו קריאים רק למי שיש לו תואר בכימיה אורגנית.

זה בדיוק, אבל בדיוק, כמו לנסות לכבות שריפה שמשתוללת לכם בסלון עם דלי של בנזין, ואז לשבת על הספה המפויחת ולהתפלא למה כל כך חם לנו ולמה העשן חונק אותנו. המערכת הרפואית הקונבנציונלית, עם כל הכבוד לטכנולוגיה המדהימה שלה מצילת החיים בחירום, לא בנויה לטפל בשורש הבעיה של מחלות כרוניות וכאבים כרוניים. היא בנויה להשתיק את האזעקה. אבל כשהאזעקה של הרכב שלכם מצפצפת כי מישהו מנסה לגנוב אותו, אתם לא חותכים את החוט של הרמקול וחוזרים לישון, נכון? הגיע הזמן להפסיק לצפות מהמערכת שתתקן אותנו מבחוץ בעזרת כימיקלים, ולהתחיל להבין מה אנחנו מכניסים פנימה, אל תוך המקדש הפרטי שלנו.

איך נראית שריפה מבפנים?

כדי להבין מה באמת קורה בגוף כשאנחנו סובלים מכאבים כרוניים, נוקשות ודלקות שלא עוברות, צריך להסתכל על משהו שהרבה רופאים בכלל לא טורחים להזכיר: רשת הפאשיה שלנו (רקמת החיבור). תדמיינו חליפת צלילה דקה, שקופה וחזקה, שעוטפת כל שריר, כל עצם, כל איבר וכל עצב בגוף שלכם. הפאשיה היא רשת תקשורת חיה ונושמת.

הפאשיה הבריאה והתקינה היא כמו ספוג לח – היא אוהבת מים, היא אוהבת תנועה חלקה וזורמת, והיא בעיקר אוהבת שקט פנימי. אבל כשאנחנו אוכלים "אוכל דלקתי", אנחנו בעצם שולחים צבא של גפרורים דולקים לתוך הרשת הזו. אנחנו מדליקים מדורות קטנות ונסתרות בכל רחבי הרשת הזו. המדורות הללו הן מיקרו-דלקות. אנחנו לא רואים אותן, אנחנו לא תמיד מזהים אותן מיד, אבל הן מטפטפות רעל חרישי פנימה.

כשיש דלקת בגוף, קורה תהליך הרסני. נוזל הסיכה הטבעי של הפאשיה – אותה חומצה היאלורונית מופלאה שכולם מכירים מקרמים יקרים לקמטים, אבל בעצם נמצאת אצלנו בתוך המפרקים – מתייבש ומשנה לחלוטין את המרקם שלו. במקום להיות נוזלי, חלקלק ונעים, הוא מתחמצן ונהיה סמיך, צמיגי ודביק, ממש כמו דבש ששכב יותר מדי זמן בארון הפינתי של המטבח וקפא לגוש קריסטלי.

התוצאה של התהליך הזה היא הרסנית לתנועה שלנו: במקום שהשרירים והאיברים יחליקו זה על זה בחופשיות, בלי מאמץ ובלי חיכוך, הם מתחילים להידבק. הם נתקעים. ככה בדיוק נוצרות ההידבקויות, הצלקות הפנימיות, נקודות ההדק הכואבות, והנוקשות הבלתי נסבלת שאנחנו מרגישים בכל תנועה בבוקר. הגוף שלכם פשוט הופך להיות דביק מבפנים.

מה בעצם מדליק את האש?

אז מה זה בעצם "אוכל דלקתי"? זו לא קלישאה של חובבי טבע, זו ביוכימיה טהורה. בראש ובראשונה, מזון דלקתי הוא כל מה שעבר תהליכים אלימים, כימיים ופיזיקליים במפעל, רק כדי שיוכל להחזיק נצח על המדף בסופר ולייצר רווחים לתאגידי הענק.

קמחים לבנים וסוכרים מעובדים

בואו נדבר רגע על הלחמנייה התמימה או על הקוראסון של הבוקר. קמחים לבנים רוקנו מכל ערך תזונתי, מהסיבים, מהוויטמינים ומהמינרלים. נשארנו עם עמילן ריק. סוכרים מעובדים נכנסים לגוף שלנו וקופצים למחזור הדם כמו פצצת אנרגיה גרעינית. הגוף שלנו מגיב בבהלה, מקפיץ את האינסולין לשמיים, והרכבת ההרים הזו יוצרת תהליך שנקרא סכרור (Glycation). הסוכר פשוט נקשר לחלבונים בגוף (כמו קולגן) וגורם להם לאבד את הגמישות שלהם. הם הופכים לנוקשים ושבירים.

שמנים צמחיים נחותים

הסתכלתם פעם על בקבוקי הפלסטיק השקופים בסופר עם השמן הצהבהב? שמן סויה, תירס, חמניות, קנולה. השמנים האלה מופקים בתהליכים של חימום בחום גבוה, שימוש בממיסים כימיים, הלבנה והפגת ריחות. הם מגיעים לבקבוק כשהם כבר מחומצנים ומעופשים, והם מפוצצים באומגה 6. כשיש לנו עודף אדיר של אומגה 6 בגוף וחסר באומגה 3, הגוף נמצא במצב דלקתי קבוע. זו פשוט מתמטיקה של הגוף.

העומס מהחי

וכאן אנחנו מגיעים לנקודה רגישה אבל קריטית. כשאנחנו בונים את התזונה שלנו על מוצרים מהחי – בשר מעובד שמפוצץ בחומרים משמרים (כמו ניטרטים), עופות שגודלו בצפיפות והולעטו באנטיביוטיקה, או מוצרי חלב מפוסטרים ועמוסי הורמונים של פרה שנועדו לגדל עגל למשקל של מאות קילוגרמים תוך חודשים ספורים – אנחנו מכניסים למערכת העיכול העדינה שלנו חומרים כבדים, חומציים, שהגוף מתקשה מאוד לפרק.

מבחינה ביולוגית, מערכת החיסון שלנו מזהה את העומס החלבוני הזה, את ההורמונים הזרים ואת החומציות כאיום ישיר על המערכת. מה עושה הגוף כשיש איום? מזניק את חיילי השריון שלו. הוא מייצר תגובה דלקתית כדי להתמודד עם ה"פולשים". אנחנו אשכרה משלמים במיטב כספנו, עומדים בתור לקצב או למעדנייה, כדי לקנות אוכל שפשוט תוקע לנו את התנועה, מייצר לנו ליחה בגוף, מחמצן את הדם, ונועל אותנו בתוך הגוף הכואב של עצמנו.

צוות הכיבוי של הטבע

אז אחרי שהבנו איך אנחנו שורפים לעצמנו את המפרקים, איך לעזאזל מכבים את השריפה ומשקמים את הרשת? פה נכנס לפעולה הקסם האמיתי, העוצמה הבלתי נתפסת של עולם הצומח. הגוף שלנו לא רוצה כדורים, הוא נואש למזון משקם. מזון שיודע לנקות את הפיח, להרגיע את המערכת המוטרפת, ולהחזיר את הלחות, הרכות והגמישות לפאשיה. אנחנו צריכים להביא את הכבאים.

לאזן את חומצות השומן: מהפכת האומגה 3

קודם כל, אנחנו צריכים לאזן את משוואת השמנים. במקום אומגה 6 שעושה בלגן, סתימות ומעודדת דלקת, אנחנו צריכים כמויות יפות של אומגה 3 שמכבה שריפות ומתפקדת כנוזל סיכה איכותי. איפה מוצאים אותה בצורה הכי נקייה, זמינה ובריאה?

• אגוזי מלך: חופן קטן ביום.
• זרעי פשתן טחונים טריים: שימו לב – פשתן חייבים לטחון במקום או לקנות טחון בוואקום ולשמור במקפיא, אחרת השומן מתחמצן.
  כף אחת של פשתן טחון בסלט שלכם או בשייק, שווה הרבה יותר מעוד תור של חצי שנה ל"מומחה כאב" מדופלם שיגיד לכם ש"בגילך צריך ללמוד לחיות עם זה".
• זרעי צ'יה: פצצות קטנות של חומצות שומן חיוניות וחלבון איכותי וקל לעיכול.

שמן זית: זהב נוזלי נגד כאבים

ואם כבר מדברים על תרופות מהטבע שאין להן פטנט רשום של חברת תרופות, בואו ניתן כבוד מלכים לשמן זית איכותי מכבישה קרה. מחקרים מדעיים מדהימים גילו ששמן זית כתית מעולה מכיל תרכובת מופלאה בשם אולאוקנתאל. החומר הזה פועל תחת המיקרוסקופ במנגנון זהה לחלוטין לכדור האיבופרופן המפורסם נגד דלקות שקניתם הרגע בסופר-פארם – רק שהוא עושה את זה בלי לעשות לכם חור בקיבה, בלי להרוס את הכליות ובלי תופעות לוואי. שתי כפות שמן זית איכותי ביום על סלט (לא בטיגון עמוק, כן?) הן תרופת מנע מדהימה.

השורשים המחממים והמשקמים: כורכום וג'ינג'ר

• שורש כורכום טרי: שורש שזורח בצבע כתום-צהוב עז וידוע ברפואה המסורתית כצייד דלקות מקצועי. החומר הפעיל בו, הכורכומין, הוא אחד מנוגדי הדלקת החזקים בטבע.
  הטיפ שלנו: הכורכומין קשה לספיגה בגוף. כדי להפעיל אותו, אתם חייבים לשלב אותו עם מעט פלפל שחור (הפיפרין מגביר את הספיגה באלפי אחוזים) ומקור שומן בריא (כמו שמן הזית שלנו).
• שורש ג'ינג'ר (זנגביל) טרי: מגורד לתוך תה או תבשיל. הג'ינג'ר מזרים את הדם, מחמם רקמות קרות ונוקשות, ומרגיע את הבטן ואת הפאשיה.

צבעים עמוקים: פירות יער וירוקים מטהרים

• פירות יער (אוכמניות, פטל, תותים): גם אם הם קפואים, הם מלאים בפיטו-כימיקלים ונוגדי חמצון שמנטרלים את הרדיקלים החופשיים שפוגעים לנו ברקמות.
• העלים הירוקים הכהים: קייל, תרד, מנגולד, פטרוזיליה, כוסברה. אלה הם המטאטאים של הטבע. הם עמוסים בכלורופיל שמנקה את הרעלים מהדם והכבד, ומתפקדים כמו מברשת פלדה שמקרצפת את השאריות הדלקתיות החוצה מהמערכת שלנו.

תנועה ורוגע

אני חייב להוסיף כאן סעיף שאי אפשר להתעלם ממנו. אי אפשר לאכול ברוקולי, לשתות שייק ירוק, ואז ללכת לצעוק על אנשים בכביש או לחיות בסטרס כרוני, ולצפות שהכאב ייעלם. סטרס הוא גורם דלקתי בפני עצמו. הוא מכווץ את הפאשיה, הוא סוחט את בלוטות האדרנל שלנו ומציף אותנו בקורטיזול שמעכל לנו את הרקמות. התזונה הצמחית, הנקייה והחיה נותנת לגוף את חומרי הגלם המושלמים לשיקום, אבל אתם חייבים לתת לו גם את הסביבה הנפשית הנכונה דרך נשימה, תנועה מתונה (כמו יוגה, פילאטיס או הליכה בטבע) וטיפולים מאזנים.

לבחור בחופש האמיתי

המעבר מאוכל דלקתי ומעובד לאוכל משקם, מבוסס צומח וחי – הוא לא עונש. זו אחת הטעויות הגדולות של העולם המודרני. אנשים נוטים לחשוב בטעות שתזונה טבעית, טבעונית ובריאה היא סגפנות. הם חושבים שזה ויתור על "החיים הטובים", על ההנאות, על הנוחות. אבל בואו נגיד את האמת ישירות בפרצוף: אין כלא גרוע ואפל יותר, אין עונש קשה יותר, מלחיות בתוך גוף שכואב בכל תנועה, שכל קימה מהכיסא בו דורשת תכנון מוקדם, ושכל יום בו הוא מאבק מייאש נגד העייפות והכאב.

לאכול ג'אנק פוד כדי להרגיש "חופשי" זה החופש להיות חולה.

כל ארוחה שלכם שמורכבת מצבעים טבעיים, מירקות חיים, מקטניות מלאות, מדגנים מזינים ושפע של צמחי מרפא, היא למעשה מכתב אהבה שאתם כותבים ושולחים ישירות למערכת העצבים ולפאשיה שלכם. אתם מעבירים לגוף מסר כימי ואנרגטי ברור: "הכל בסדר. אני שומר עליך. אפשר להרפות, סכנת החירום חלפה, המלחמה נגמרה".

אז בפעם הבאה שאתם מושיטים יד, מתוך הרגל עיוור, לעוד כדור ורוד או לבן נגד כאבים, תעשו רגע הפסקה. תנשמו עמוק. תסתכלו על הצלחת שלכם ועל מה שנמצא לכם במקרר. האם יש שם חיים? האם האוכל הזה צמח באדמה, ראה שמש ושתה מים, או שהוא יוצר במעבדה כימית ועבר פס ייצור מפלדה?

המערכת הרפואית הקונבנציונלית יודעת מעולה לכבות שריפות ענק ולנתח כשיש סכנת חיים מיידית, אבל היא די גרועה, בלשון המעטה, בללמד אותנו איך לא לשחק באש מלכתחילה. האחריות על הבריאות שלכם, על התנועה שלכם ועל איכות החיים שלכם היא בידיים שלכם בלבד. אל תוותרו עליה. תבחרו במזון שמרפא, שמשקם, שמעניק לגוף שלכם את ההזדמנות להיות גמיש, רך, צעיר מבפנים ותנועתי. רשת הפאשיה שלכם, וכל תא ותא בגוף שלכם, פשוט יגידו לכם תודה בכל בוקר מחדש.
אוכל דלקתי לעומת אוכל משקם –אוכל דלקתי לעומת אוכל משקם –אוכל דלקתי לעומת אוכל משקם –אוכל דלקתי לעומת אוכל משקם –אוכל דלקתי לעומת אוכל משקם –אוכל דלקתי לעומת אוכל משקם –אוכל דלקתי לעומת אוכל משקם –אוכל דלקתי לעומת אוכל משקם –אוכל דלקתי לעומת אוכל משקם –אוכל דלקתי לעומת אוכל משקם –אוכל דלקתי לעומת אוכל משקם –אוכל דלקתי לעומת אוכל משקם –אוכל דלקתי לעומת אוכל משקם –אוכל דלקתי לעומת אוכל משקם –אוכל דלקתי לעומת אוכל משקם –אוכל דלקתי לעומת אוכל משקם -אוכל דלקתי לעומת אוכל משקם -אוכל דלקתי לעומת אוכל משקם –