שאלה מעניינת שלא מעט דובר בה במאה השנים האחרונות.
במאה ה-19 התנהל ויכוח צרפתי בין שניים מבעלי המשקל האינטלקטואליים הגדולים ביותר בתקופות שיקבעו את הדרך שבה עסקה הרפואה ב-150 השנים האחרונות, ועד היום. הלוחמים היו הביולוג, המיקרוביולוג והכימאי לואי פסטר (1822-1895), והמדען הנודע אנטואן בִּשַׁמְפּ (1816-1908).
הוויכוח נסב סביב סיבת המחלה והעמדות היו בערך כך:
פסטר האמין כי מחלה נגרמת על ידי חיידקים פתוגניים בצורה של חיידקים ווירוסים שנכנסים לגוף וזורעים הרס בפיזיולוגיה וכתוצאה מכך מחלות. מציאת דרכים להרוג אורגניזמים אלה, תהיה הסיבה העיקרית למניעה או לריפוי מחלות.
למרות שבִּשַׁמְפּ היה שותף ברעיון שחיידקים פתוגניים יכולים לגרום למחלות, הוא שיער שהאורגניזמים הללו היו נוכחים תמיד לאורך ההיסטוריה האנושית ולא החשיפה לפתוגן היא שגרמה לתוצאות, אלא בריאות המארח. לפיכך, הוא האמין שכדי למנוע מחלות יש להפוך את המארח בריא ככל האפשר באמצעות תזונה, אורח חיים והיגיינה.
"הוויכוח בין פסטר ובִּשַׁמְפּ התרכז בעיקר סביב מקורם ואופי המיקרואורגניזמים והשאלה 'האם חיידקים גורמים למחלות או לא?' פסטר הגן בתוקף על הרעיון שמיקרואורגניזמים, כולל חיידקים, הם הגורם הבלעדי למחלות וזיהום. הוא דגל בתיאוריית הנבט, שהציעה שמיקרואורגניזמים ספציפיים, כמו חיידקים, אחראים להעברת מחלות מאדם אחד למשנהו.
מנגד, בִּשַׁמְפּ טען שמיקרואורגניזמים, כולל חיידקים, הם משניים לבריאות ולמצב הכללי של הגוף. הוא האמין שנוכחותם של חיידקים לבדה אינה מספיקה כדי לגרום למחלות, והדגיש במקום זאת את חשיבות הסביבה הפנימית והרגישות של המארח.
הוויכוח ביניהם הודלק עוד יותר מיריבות אישית ומקצועית, שכן שני המדענים ביקשו הכרה על תרומתם לתחום המיקרוביולוגיה. הם עסקו בחילופים ציבוריים, הציגו את התיאוריות שלהם ואתגרו זה את הרעיונות של זה. למרות חילוקי הדעות ביניהם, חשוב לציין שתיאוריית החיידקים של פסטר זכתה בסופו של דבר להכרה רחבה יותר והפכה לבסיס להבנה רפואית מודרנית של מחלות זיהומיות. העדויות הניסיוניות שלו ופיתוח מוצלח של חיסונים נגד מחלות כמו כלבת ואנתרקס סיפקו תמיכה חזקה לתפקידם של חיידקים ומיקרואורגניזמים אחרים בגרימת מחלות.
ראוי להזכיר כי הוויכוח בין פסטר ובִּשַׁמְפּ הוא לעתים קרובות מפושט יתר על המידה, מכיוון שהתיאוריות שלהם היו יותר ניואנסיות מאשר דיכוטומיה (חלוקה לשתי קבוצות) פשוטה. שני המדענים הכירו בהשפעה של גורמים שונים על התפתחות המחלה, כולל הבריאות הכללית והרגישות של המארח. עם זאת, דעותיהם הסותרות מצוטטים לעתים קרובות כטיעון מדעי בולט בהיסטוריה של המיקרוביולוגיה, התורם להבנתנו את הקשר המורכב בין מיקרואורגניזמים למחלות".
תאוריית הנבטים
תיאוריית הנבטים של לואי פסטר, הידועה גם בתור התיאוריה הפתוגנית של מחלות, חוללה מהפכה בהבנתנו לגבי מחלות זיהומיות והגורמים להן. הוא הציע שמיקרואורגניזמים ספציפיים, המכונה בדרך כלל חיידקים או פתוגנים, אחראים לגרימת מחלות זיהומיות.
לפי תיאוריית הנבטים של פסטר, מחלות אינן רק התרחשויות אקראיות או חוסר איזון בתוך הגוף, אלא נגרמות על ידי פלישה והתרבות של מיקרואורגניזמים. הוא ערך ניסויים רבים כדי לתמוך בתיאוריה שלו, כולל הניסוי המפורסם בבקבוקי צוואר ברבור.
פסטר הדגים שמיקרואורגניזמים, כמו חיידקים ופטריות, קיימים באוויר, במים ובחומרים שונים ויכולים לזהם אורגניזמים חיים. הוא הראה שניתן לבודד את המיקרואורגניזמים הללו, לתרבת ולצפות במיקרוסקופ. באמצעות הניסויים שלו סיפק פסטר ראיות לכך שמחלות מסוימות קשורות למיקרואורגניזמים ספציפיים, והוא פיתח חיסונים נגד מחלות כמו כלבת ואנתרקס.
התיאוריה הפלומורפית
תיאוריית הנבטים של אנטואן בשמפ, הידועה גם בתור התיאוריה הפלומורפית, הציעה הבנה שונה של מיקרואורגניזמים ותפקידם במחלות בהשוואה לתיאוריית הנבטים של לואי פסטר.
לפי בשמפ, מיקרואורגניזמים, כמו חיידקים, פטריות ווירוסים, הם פלאומורפיים, כלומר יש להם את היכולת לשנות את צורותיהם ומאפיינים על סמך הסביבה בה הם חיים. הוא האמין שמיקרואורגניזמים אלה אינם הגורם העיקרי למחלות אלא משניים לסביבה פנימית לא בריאה או לא מאוזנת בתוך הגוף.
בשמפ טען שמחלות מתעוררות כאשר רקמות הגוף והנוזלים הופכים לא מאוזנים או מתדרדרים עקב גורמים שונים כמו תזונה לקויה, רעלים והשפעות סביבתיות אחרות. במצב מוחלש זה, הוא האמין שמיקרואורגניזמים מסוימים הנמצאים בגוף עוברים שינויים ועוברים לצורות מזיקות יותר, מה שמוביל לביטוי של תסמיני מחלה.
יתר על כן, בשמפ הציע כי השטח הפנימי של הגוף, כולל סביבתו התאית והבריאות הכללית, מילאו תפקיד מכריע בקביעת הרגישות למחלות. הוא הדגיש את החשיבות של חיזוק ההגנה הטבעית של הגוף ושמירה על סביבה פנימית מאוזנת באמצעות תזונה נכונה, היגיינה ואורח חיים בריא.
חומר למחשבה
"האם חיידקים גורמים למחלות או לא?" היא שאלה שנדונה בתחום המיקרוביולוגיה. תיאוריית הנבטים של לואי פסטר מציעה שמחלות נגרמות על ידי גורמים חיצוניים, כולל חיידקים. לפי תיאוריה זו, חיידקים יכולים לפלוש לגוף ולהוביל למחלות שונות, בעוד שהתיאוריה הפלאומורפית של אנטואן בשמפ רואה בסביבה הפנימית את הגורם התורם החשוב ביותר וקובעת שלמיקרואורגניזמים יש מחזורי חיים ושלבי התפתחות שונים שיכולים לנוע בין וירוסים, חיידקים, שמרים פטריות, בהתאם לסוג המיקרואורגניזם והסביבה איתה הוא מוצג.
בשמפ לא הכחיש שהאוויר נושא חיידקים, אבל טען שהם לא אחראים בעיקר, ובוודאי לא הכרחיים, למחלות. הם נוכחים רק בגלל השטח שנפגע. אנלוגיה טובה נעשתה על ידי רודולף וירצ'וב: "… יתושים מחפשים את המים העומדים, אך אינם גורמים לבריכה להיות עומדת.
רבים עדיין דבקים ברעיון תיאוריית החיידקים. עם זאת, כאשר לוקחים בחשבון את אינספור החיידקים שאנו פוגשים בכל יום, ובכל זאת נשארים בריאים, היינו מגיעים במהירות למסקנה שישנם גורמים נוספים התורמים למחלות כמו הסביבה הפנימית שלנו; מערכת חיסון פגועה; גנטיקה; מצבי מחלה אחרים מאובחנים או לא מאובחנים; וכו'
לאורך היום, הידיים שלנו נוגעות במשטחים רבים – מסמארטפונים ושטיפות אסלה ועד למעקות לאוטובוס וחיות מחמד. חיידקים על אותם משטחים עוברים לידינו, ויוצרים אוכלוסייה משגשגת של חיידקים מיקרוסקופיים – למעשה יותר מ-3,000 סוגים שונים. אז אם חיידקים אכן היו האשמים היחידים, אפשר לשער שחיי אדם היו בסכנה.
מציאות
תורת הנבט של בשמפ עמדה בניגוד לאמונתו של פסטר שמיקרואורגניזמים הם הגורם העיקרי למחלות. בעוד שתיאוריית הנבטים של פסטר זכתה בסופו של דבר להכרה רחבה יותר (מהסיבה שהוא היה יותר מפורסם והיו לו חברים בעלי השפעה בעולם הרפואה) והיוותה את הבסיס להבנה רפואית מודרנית, לתיאוריה הפלאומורפית של בשמפ הייתה השפעה מסוימת בגישות אלטרנטיביות או הוליסטיות לבריאות ולרפואה.
חשוב לציין שתיאוריית הנבט של פסטר התמודדה עם ספקנות והתנגדות ראשונית. עם זאת, עם הזמן, עבודתו זכתה להכרה נרחבת והפכה לבסיס המיקרוביולוגיה הרפואית המודרנית. להכרה בתפקידם של מיקרואורגניזמים בהעברת מחלות וההתקדמות שלאחר מכן בתחום ההיגיינה והרפואה הייתה השפעה משמעותית על בריאות האדם ועל השליטה במחלות זיהומיות.
האם פסטר צדק או שלא?
המדע נועד לענות רק על שאלה אחת בכל פעם. בני אדם אוהבים 'תשובות על המקום', וזה יכול להוביל לגישה רדוקציונית בכל דיסציפלינה.
במדינות מפותחות, מחלות זיהומיות אינן עוד הגורם המוביל למוות. במקום זאת,צצה מחלה אחת בשם "רעילות", וכתוצאה מכך עליות משמעותיות בהשמנת יתר, סוכרת וחוסר תפקוד מטבולי.
הדרך שבה הרפואה הקונבנציונלית מטפלת במחלות לא השתנתה. אם נמצא שיש לך מחלה כרונית, בין אם היא מטבולית, אוטואימונית או אפילו נפשית, מוצעת לך "תרופה" שעשויה לספק "רק הקלה" לחלק מהתסמינים הנגרמים מבעיה. גישה זו אינה תרופה, ואתה נשאר עם המחלה למשך שארית חייך.
זה לא אומר שאין לתרופות האלה שימוש, אבל זה אומר שהבעיה הכרונית שלך, שאולי התפתחה דרך מספר משתנים של יחסי גומלין בין גנטיקה, סביבה ואורח חיים לא נכון, 'חבושה' ולא ממש מטופלת.
משמעות הדבר היא בעיקר הסתמכות על אותה "תרופה" כביכול, ואינה מפחיתה את הסיכונים של בעיות אחרות שעלולות להיגרם מהבעיה המקורית, עובדה שלכל "תרופה" הנמכרת בבתי המרקחת יש תופעות לוואי שגורמות למחלות או סימפטומים נוספים ככל שמשתמשים ב"תרופה".
העתיד
בהתחשב בהבנה החדשה, מדוע להתמיד במודל בריאות מיושן המיועד לאתגרים שונים?
ובכן, חשוב לזכור שהאתגרים הנוכחיים שלנו בתחום הבריאות היו המקרים רק במשך 50-60 שנה בערך. תעשיית הבריאות היא תעשייה של מיליארדי דולרים עם תאגידים גדולים ומעורבות ורגולציה ממשלתית. לחיה כזו יש מעגל מפנה עצום וסביר להניח שיעבור זמן רב מאוד עד שיישקל שינוי משמעותי כלשהו.
יש הסבורים שהכורח יניע את השינוי.
הבעיות ההולכות וגדלות של השמנת יתר, חוסר תפקוד מטבולי ומגיפות סוכרת עולות על קצב הפתרונות המבוססים על תרופות. מדינות מפותחות עומדות בפני הצעת חוק בריאות שאף מערכת לא תוכל לעמוד בה.
פסטר, שמת בגיל 73, הפך לגיבור לאומי צרפתי בשל עבודתו החל מתהליך החום להרוג חיידקים – הנקרא כיום פסטור – ועד חיסון נגד כלבת.
עם זאת, מאחורי הדימוי הציבורי המטופח בקפידה של פסטר עמדו שקעים בשריון שלו שהיו חבויים במחברות שלו ובמסמכים פרטיים אחרים על מפעל חייו. הוא הורה בקפידה למשפחתו לעולם לא להראות אותם לאיש, בקשה שכובדה עד שכתבי היד הפרטיים נמסרו לבסוף לביבליוטק הלאומי בפריז על ידי צאצאו הזכר האחרון והפכו זמינים לחוקרים בתחילת שנות ה-70.
המחברות של פסטר גילו שהוא עשה מניפולציות בנתונים גולמיים כדי להתאים אותם לרעיונות שלו.
מאמרים שכדאי לקרוא:
חיידקים גורמים למחלות או שלא, חיידקים גורמים למחלות או שלא, חיידקים גורמים למחלות או שלא, חיידקים גורמים למחלות או שלא, חיידקים גורמים למחלות או שלא, חיידקים גורמים למחלות או שלא, חיידקים גור חיידקים גורמים למחלות או שלא, מים למחלות או שלא, חיידקים גורמים למחלות או שלא, חיידקים גורמים למחלות או שלא,חיידקים גורמים למחלות או שלא, חיידקים גורמים למחלות או שלא, חיידקים גורמים למחלות או שלא, חיידקים גורמים למחלות או שלא,